סדנת ממואר וכתיבת זיכרונות

בעקבות ההצלחה נפתח מחזור נוסף

הממואר הוא מסע אל נבכי הזיכרון שאליו אנחנו בוחרים לצאת מתוך ידיעה כי המסע סובייקטיבי, ולכן מאפשר לנו את החופש לנוע בו כרצוננו. הכתיבה רב־ממדית; ואמנם היא נעה קדימה ואחורה על ציר הזמן, אבל גם מתרחבת לצדדים, וכך מאפשרת לנו להתבונן מחדש בזיכרונות עצמם וגם במציאות בהווה ובעבר, החורגת מגבולות זיכרונותינו. שלא כמו סיפור חיים עצמי, הממואר מבקש בדרך כלל לעסוק, בעזרת הזיכרונות, בנושא "כללי" יותר – חברתי, תרבותי, פסיכולוגי – העולה מתוך סיפורם האישי של הכותבות והכותבים.

מורכבות זו של הממואר מציבה את כותביו מול אתגר ייחודי  - זיכרונות משמעותיים משתמשים לא פעם בסופרים שיספרו אותם במקום שהם ישתמשו בהם כדי לספר בעזרתם את מה שהם רוצים לספר. במובן זה, כתיבת הממואר דורשת משא ומתן קשוח שיאפשר לכותבים ליהנות מהחופש שהיא נותנת לכתיבה מתגלגלת, אסוציאטיבית, אינטימית ומשוחררת, ומנגד – ישמור על הסיפור שלשמו נעשתה הפנייה לזיכרונות מלכתחילה. המתח המתקיים בין שני אלה יהיה הבסיס של הסדנה.

בסדנה בעיקר נכתוב, נקרא וננתח את הטקסטים שכתבנו וגם נקרא טקסטים מהספרות העברית והעולמית המתכתבים עם הנושאים שנעסוק בהם – מרסל פרוסט, ג'יימס בולדווין, דלפין דה ויגאן, גבריאל בלחסן ועוד.

• מפגש פתיחה – הפליאה כזיכרון.
• זיכרונות שאנחנו נהנים לזכור, וכאלה שהיינו רוצים לשכוח.
• זיכרונות שהם רשימה לעומת זיכרונות שיוצרים סיפור.
• דמויות – כיצד לאפיין דמויות בלי להכביר מילים.
• תיאור – היכן עובר הגבול בין תיאור מדויק לתיאור מופרז.
• כתיבה עיוורת – כיצד לכתוב בעזרת החושים שאינם חוש הראייה.
• תנועה – המוזיקה והקצב של הטקסט.
• סיפור בתוך סיפור – כתיבה מעגלית.
• הדינמיקה בין הפרטי לכללי.
• פוסט־טראומה – זיכרון שמסרב להיות זיכרון.
• מקורות השראה – פנייה למקורות אמנתיים מחוץ למרחב הספרותי.
• מטא־כתיבה – כתיבה מתוך מודעות למעשה הכתיבה.